ב-Chrome M40 יש שינוי די קטן באזור התצוגה, אבל עשוי לגרום לשינוי גדול מבחינת המשתמשים.
כשהדפדפנים לנייד התחילו לפעול, המשמעות של היעדר מטא תג של אזור תצוגה הייתה גורמת לדף האינטרנט לחשוב שהוא כולל בערך 980 פיקסלים של שטח מסך ועיבוד בגודל הזה. באמצעות מטא תג של אזור תצוגה, המפתחים יכולים להגדיר את הרוחב, הנפוץ ביותר הוא 'רוחב המכשיר', שמגדיר את גודל המסך בהתאם לגודל המכשיר. מידע נוסף על Web Fundamentals (היסודות של בניית אתרים).
האופן שבו ריק ביירס מתאר את אזור התצוגה הווירטואלי: הרעיון של אזור התצוגה הווירטואלי הוא לפצל את 'אזור התצוגה' לשניים, 'אזור התצוגה של הפריסה' (שבו מצורפים פריטים עם מיקום קבוע) ו'אזור התצוגה החזותי' (מה שהמשתמשים רואים בפועל).
דוגמה פשוטה במיוחד
האתר videojs.com הוא דוגמה טובה כי סרגל האפליקציות קבוע בחלק העליון וכולל קישורים גם בצד שמאל וגם בצד ימין של סרגל האפליקציות.
התמונה הבאה מראה מה הייתם רואים אם הייתם מגדילים את התצוגה של אתר מסוים ומנסים להזיז אותו שמאלה וימינה.
המכשירים המובילים הם Chrome M39, שאין בו אזור תצוגה וירטואלי, ו-3 התחתונים הם מ-Chrome M40, שיש לו אזור תצוגה וירטואלי.
ב-Chrome M39 ניתן לראות את סרגל האפליקציות אחרי שמגדילים את התצוגה, אבל גלילה ימינה לא מאפשרת להציג את הקישורים בצד שמאל של הסרגל, ורק הלוגו יופיע.
השוו את התצוגה ל-Chrome M40 (שכולל 'אזור תצוגה וירטואלי') ותראו ש'אזור התצוגה הוויזואלי' גולל את כל מה שנמצא בתוך 'אזור התצוגה של הפריסה', ומאפשר לכם לראות את הקישורים שמשמאל.
התנהגות זו כבר קיימת ב-Internet Explorer, ושינויים אלה מחזקים את הקשר שלנו איתם.
html
השינוי העיקרי היחיד שקשור למפתחים במקרה הזה הוא שבגרסה M39, ניתן להחיל overflow: מוסתר לרכיב ה-HTML והדף שלך עדיין ייגלל. בגרסה M40, אין יותר תמיכה באפשרות הזו, הדף פשוט לא ייגלל.
מידע ברור יותר
רוצה לדעת עוד, נכון?
לאחר מכן תוכלו להציג את מצגת השקופיות שלמטה.